בימים הקרובים לפחות צפויים להתקיים שני משחקים בכל אחד מהם, כך שאני אנסה להביא מסקנה אחת מכל אחד מהמשחקים ולהוסיף נקודה שלישית על אחת מהקבוצות שכבר סיימו את חלקן העונה, הפעם מיאמי, הראשונה שמצאה את עצמה מחוץ לפלייאוף.

1. בחירת הזריקות של מילווקי.

על ההגנה של ברוקלין נדבר בהזדמנות, אבל מילווקי עשו לנטס את החיים קלים עם בחירת זריקות רעה בחלקים רבים של המשחק. במשחק הראשון, ראינו את ברוקלין קולעים מבחוץ בצורה טובה יותר משמעותית בעוד מילווקי שלטו בצבע – 48-72 בנקודות בצבע, 47-58 בריבאונד, 4-20 בנקודות מהזדמנות שנייה ו- 9-19 למילווקי בזריקות עונשין. מילווקי קלעו רע מאוד מחוץ לקשת והפסידו את המשחק, אבל המשחק היה יחסית צמוד והתחושה הייתה שביום בינוני של הבאקס מחוץ לקשת הם יכולים לנצל את היתרון בצבע ולכפות לפחות משחק צמוד.

עכשיו נראה איך היתרונות של מילווקי באו לידי ביטוי במשחק 2 – 38-52 בנקודות בצבע, 42-44 בריבאונד, 11-15 בנקודות מהזדמנות שנייה ו-7-9 בזריקות עונשין. ניתן לראות שמילווקי הלכו פחות לצבע, מה שצמצם את היתרון בנקודות בצבע ב-10, את היתרון בריבאונד ב-9, יתרון 16 בנקודות מהזדמנות שנייה הפך לפיגור 4, וכמות הביקורים של הבאקס על קו העונשין הצטמצמה ביותר מ-50%. באחוזים מחוץ לקשת הבאקס השתפרו מ-20% במשחק הראשון ל-29.6% במשחק השני, אבל הם כנראה לא ינצחו קבוצה של דוראנט, קיירי, ג'ו האריס, שאמט ומייק ג'יימס בתחרות שלשות.

2. הדקות הרעות של דנבר.

בכל אחד ממשחקי הפלייאוף של דנבר עד כה היה להם רצף של דקות רעות שהחזיר את היריבה למשחק או אפשר לה לפתוח פער משמעותי (לפעמים גם וגם). בטבלה הבאה מצורפים הנתונים כשהמשחקים שהסתיימו בהפסד של דנבר מודגשים.

ניתן לראות את הפער העצום בין הניצחונות של דנבר, בהם היריבה עשתה ריצה קטנה של 8-10 נקודות, דבר שהוא כמעט בלתי נמנע בכדורסל המודרני, לעומת ההפסדים (וגם הניצחון ב-2 הארכות), בהם הייתה של 20 נקודות או יותר ונמשכה 7-10 דקות לפחות. בדקות בהן יוקיץ' לא מסתדר, דנבר מתקשים למצוא מי שיקח על עצמו בהיעדרו של מארי. פורטר עושה את זה לפרקים, אבל לא בצורה יציבה וקבועה עדיין, ריברס, קמאפצו ומוריס נותנים הבלחות, אבל גם לא בהכרח ברגעים שהנאגטס זקוקים להם, והאחרים פחות יוצרים לעצמם.

3. על המודחת – מיאמי.

ההיט צריכים לשאול את עצמם מה המדגם המייצג יותר – הפלייאוף המעולה של 2020 או הפלייאוף הרע של 2021, ולפי זה להחליט האם אחרי מנוחה מתאימה חיזוק קל יספיק כדי להפוך את מיאמי לקונטנדרית נוספת, או שמא הנכון הוא ללכת עמוק בשוק השחקנים החופשיים או שוק הטריידים. בעוד לגבי הצעירים יש למיאמי סיבות טובות להאמין שהם ישתפרו בעונה הבאה, ג'ימי באטלר הוא סימן השאלה הגדול והטווח הוא בין כוכב על משני צידי המגרש כמו בפלייאוף שעבר ובין שחקן הגנה מעולה ללא קליעה כמו השנה.